מחמם את הלב

בוקר טוב !

עוד בהמשך 

שוטטות

 אחד הדברים החביבים עלי הוא שוטטות רגלית. אם המקום מוצא חן בעיני אני לא צריכה מטרה כדי לצאת לרחובות. יום  ראשון אחד יצאתי לנבילי - תעלה - הקרוב לביתי (משהו כמו כמה דקות הליכה) והתחלתי ללכת לכיוון הפחות פופולרי שלו - לפריפריה. 

אני לא אכחיש שהייתי במיני דיכאון ושהיה קר בטירוף. נוסיף לזה את העובדה שביום ראשון הכל סגור ומלבד כמה טיפוסים  מפוקפקים שמסתובבים ברחוב שלי אין כמעט אנשים ברחוב.

בנביליו לעומת זאת, ניתן היה לתצפת על מספר גברים ונשים טובי מראה,  בזכות שבילי ההליכה והאופניים שנמצאים לאורכו. חרף גלישה לפרטיות וחשש לחיי העדפתי שלא לצלם אצמים בפעולה. 

באיזשהו שלב יצאתי מצעדת הנביליו היישר אל ה.HOOD.

 עוד קצת הליכה... הגעתי

כבר יצא לי להסתובב  באיזורים הארלמים למיניהם של מילאנו. איזורים נידחים שיש בהם יותר גרפיטי מאנשים. 

בקצה של מילאנו בשלהי צהרי יום ראשון בחורף יש הרבה...

אהם... כלום.

נפש חיה. טוב אולי כמה. בודדים מאוד.

מה יש מעבר לגבול? 

איקאה, מן הסתם.

בינתיים אני נשארת בפריפריה שמחוץ לפריפריה. 

משאירה אתכם עם תמונה של הפשטידה שאפיתי אתמול בערב אחרי העבודה. אני פרוקרסטיניישן! אני! מי היה מאמין?

!בתאבון

כמה מעט צריך בשביל לגרום לי לקפוץ משמחה ולמהר לעבודה:

  

נכון שאני בחורה שקל לספק?

 התמונות הנ"ל נלקחו לפני יומיים בבוקר. זה השלג הראשון השנה במילאנו  (מעניין אם יש להם שם מיוחד לזה. אנחנו בטוח היינו ממציאים לו שם כזה.  "השורֶה" או משהו). בדרך כלל כמות השלג המצומצת שמגיעה לפה צצה קצת יותר מוקדם אבל השנה המחסור במשקעים לא היה מבייש את ישראל בשנת בצורת. כמובן שבאורח פלא, בישראל נרטבים עכשיו עד לשד העצמות אבל לא נדבר על זה.

מה שכן יש הרבה במילאנו זה ערפל

 ערפל כזה, אופייני לטמפרטורות קרובות לאפס אבל עדיין לא שם - משהו שיש פה בשפע - צובע את העיר בפלטה של פסטלים ואפורים.  באיטלקית קוראים לזה  Nebbia.

.בלומברדית יש לזה מילה מיוחדת, כמו שלפינים יש עשרות מילים מיוחדות לכל מיני סוגים של שלג. כיוון שרוב חברי האיטלקיים הם מהדרום, פיימוטזים או יהודים, לא מצאתי עדיין את מי לשאול לגביה.

כשהגעתי למילאנו בפעם האחרונה, בסביבות 12 בלילה לדירה החדשה, קיבל אותי ערפל כזה. מיד התמלאתי חמימות. כחובבת סתיו רומנטית אפור במינונים נכונים יכול לעשות רק טוב.

גם בשוק נהנו השבוע ממזג האויר (או שלא).  אבל על כך בפעם אחרת.
משאירה אתכם עם שיר באוירה סתווית/חורפית של אחת
הלהקות החביבות עלי בנייניטיז.
סופ"ש נעים!

 מוקדש לאמא

    כמו בתקופת הבועה בארץ בה כל מתחם היי טק שכיבד את עצמו הציב שור ששמר בכניסה - קונספט הפסלים המעוטרים חי וקיים גם פה. בחודשים האחרונים התמלאה העיר בשלל פילים שמחים שקישטו את הסביבה והוסיפו לה  הרבה חן. כמובן שחשבתי לצלם כמה בשביל אמא) שאוספת מיניאטורות של פילים כבר כמה שנים).

מוקד עליה לרגל

הפיל יודע על מה הוא מדבר

פיל מילנאזי

בוקר טוב. המרפסת שלי בשבע בבוקר. מוי כיף!